חדשות
מחפשים מתנדבים

 

דרושים מתנדבים רציניים לעבודת התנדבות ארוכת טווח עם משפחות הנרצחים/נרצחות. לפרטים פנה/י למנהלת המרכז באזורך

כנס בתל חי

 

המכללה האקדמית תל חי מארגנת בתאריך ה-28/6/2016 כנס מקצועי העוסק בהתעללות נפשית בתוך המשפחה.

לפרטים והרשמה לחץ כאן

 

הצעות להשתתפות במחקר

 ד"ר טלי גל, מבית הספר לקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה מחפשת משתתפים לשני מחקרים הנערכים מטעם האוניברסיטה.

לפרטים נוספים ויצירת קשר לחץ כאן

 

דברי פתיחה לטקס מאת ד"ר שי שלקס

 

 

ברוכים הבאים לטקס ראשון זה של משפחות נפגעי עבירות המתה.

 

בגלל ההיענות הכל כך גדולה עברנו לאולם זה ואנו שמחים שכולכם קיבלתם את המסר ושכולנו יחד כאן היום.

 

ברצוננו להפנות תשומת ליבכם לתערוכה התלויה כאן מחוץ לאולם. מדובר במכתבים, שירים וציורים שנכתבו ונוצרו על ידי יקיריכם שאינם עוד או על ידכם, בני משפחותיהם, בעקבות האירוע. אציין שמי מכם ששלחו חומרים לתערוכה זו, יוכלו לקבל זאת חזרה בסוף הערב.

 

 

ברכה מיוחדת לאורחינו המכובדים: לסגנית יושב ראש הכנסת חברת הכנסת הגב' פנינה טמנו-שטה, לחבר הכנסת מקדימה וסגן ראש השב"כ לשעבר מר ישראל חסון, למנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים מר יוסי סילמן, למנכ"ל משרד המשפטים דר'  גיא רוטקופף', לסגן ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל תת ניצב חיים איפרגן, למר מנחם ווגשל המשנה למנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, לגב' אמי פלמור (מנהלת מחלקת חנינות) במשרד המשפטים, למר אילן שריף מפקח ארצי בנושא אבדן פתאומי ושכול, למר אייל גלובוס והגב' הדס גבריאל מהמחלקה לסיוע משפטי במשרד המשפטים, לפרופ' אורי ינאי מהאוניברסיטה העברית, ללרה צינמן יושבת ראש ארגון משפחות נרצחים ונרצחות בישראל, לגב' אילנה חג'ג' חברת וועד בארגון משפחות נרצחים ונרצחות, ו -לכן משפחות יקרות.

 

 

שמי דר' שי שלקס ואני פסיכולוג העובד בעמותת 'אלה', חוקר ומטפל באנשים שחוו פוסט טראומה ושכול.

 

מיולי 2012 עמותת 'אלה' מרכזת את הסיוע למשפחות נפגעי עבירות המתה. וזאת – בחמישה מרכזי סיוע.

 

 

עמותת 'אלה' הוקמה בשנת 1979 ומאז טיפלה באלפי אנשים אשר חוו אובדן, שכול, טראומה וכאב נפשי.

 

 

בתכנית ייחודית זו, אנו משתדלים להעניק את הליווי המגיע לכם בצורה הטובה ביותר בניהולה של יעלה כהן וחמש מנהלות מרכזי הסיוע השונים בארץ: איריס טוביה, מלדה שלהב, קרולה דרגן, פאידה עבדאללה וורד הירשפלד-יפת.

 

 

בשם יהל שחר יושב ראש עמותת 'אלה' וההנהלה המשותפת של הגב' יעלה כהן ומר בני לייזר, אני מתכבד להתחיל טכס זיכרון זה.

 

 

עכשיו נקדיש דקה דומיה לזכרם של יקירנו.

 

 

רבים מהיושבים כאן הערב חוו את מצוות הקריעה של דש הבגד לקראת הלווייתו של אדם אהוב. כל היושבים כאן חוו את הקריעה. הקריעה של הנשמה, הקריעה מהיקר ביותר, את המצב הבלתי הפיך של הקריעה בעת שאדם נאלץ לקבור את היקר לו ביותר. הנשמה נקרעת, נקרעת ולעיתים לעולם אינה מתאחה עוד.

 

 

הקריעה מסמלת את האובדן ונותנת ביטוי מסויים לכעס העצום וחוסר האונים השורף את הנשמה מבפנים.

 

 

לילך שם טוב, בספרה "לעוף בניגוד לחוקי הטבע" כותבת: "אף אמא בעולם לא תחשוב שתוכל להתקיים ללא פירות מהותה. אף אמא בעולם לא תוכל לשרוד את המחשבה שהיא תיקבור את ילדיה – ולא הם אותה... כל אמא אוהבת שנאלצת לאבד את פרי ביטנה ומחליטה להמשיך את דרכה, לוקחת החלטה אמיצה. אף אחד לא היה מתפלא אם הייתי מחליטה להתאבד. הרבה אנשים שקרובים אלי פחדו שזה יקרה, אך אם היה קורה – זה לא היה מוזר ובלתי נתפס. גם אני לא יודעת מהיכן שאבתי כוחות. מי היה האחראי האמיתי לעובדה שעמדתי על רגליי לאחר הטרגדיה של חיי, ומה גרם לי לרצות לעוף, במקומות שבעבר הייתי כבולה בשלשלאות. הדבר קרה אחרי "צירי לידה" שקרעו את נשמתי, את רחמי, את נימיי ואת תאי גופי. כאשר החלטתי לחיות על מנת לחיות, ולא על מנת לשרוד, כאשר הבנתי איזו משמעות אני צריכה לדרך – החלטתי לפרוש כנף ו.. לעוף! בניגוד לחוקי הטבע".

 

 

שי מסביר על נר התקווה:

 

האירועים המחרידים שכל אחד ואחת מכם חוויתם, הינם טראומטיים. הטראומטיות שלהם נעוצה בעצם העובדה שהם מפוגגים את אשליית הוודאות והתקווה בה אנו עוטפים את עצמנו ואת ילדינו. אשליה הנחוצה על מנת לישון ולקום מידי בוקר ליום נוסף. ברגע אחד מחריד, האשליה מתפוגגת, ואנו נחשפים במערומינו לחוסר הוודאות הבלתי נמנע של קיומנו האנושי. לעובדה שבעולם בו אנו חיים שום דבר, אף לא ההתקיימות העצמית שלנו ושל יקירינו, הוא וודאי. האדם הטראומטי הינו גולה מארץ התקווה, ונאלץ לחיות בעולם שאינו ניתן להכרה עוד. בעולם כזה אפילו התקווה עצמה עלולה להפוך לאויב. כשהוודאות נחשפת כמיתוס אכזרי והעתיד נראה כשממה חשוכה, הרי על התקווה להיכחד על מנת לא לעורר עוד אי וודאות לגבי העתיד.

 

אולם, כמו גולים בארץ רחוקה, קרה ובלתי נודעת, אנו יכולים להיאחז זה בזה, להתחמם ולחמם את הלבבות הקפואים, לספר ולהקשיב לאלה שיודעים ומסוגלים לשמוע, לאלה שיודעים על מה אנו מדברים, לאלה שמבינים את שפתנו. איננו יכולים להחזיר את היקרים האבודים, אולם בחיבורים אלה, אנו יכולים למצוא תקווה, תקווה שאיננו אבודים בחלל, מנותקים מחללית האם, אבודים לנצח בחשיכה נצחית. וזו הסיבה שאנו מסובים כאן הערב יחד, לחפש נר קטן של תקווה בעולם כל כך חשוך.

 

להדלקת נר התקווה, אני מתכבד להזמין את  אילנה חג'ג' - חברת וועד ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

 

 

 

Simply-Smart.com